החודש בתוכנית "האח הגדול" נזכרנו במנהרת הזמן של דאג וטוני. המסע בזמן של המשתתפים לעיתים בלבל אותם ולא איפשר להם להבין באיזה זמן הם באמת נמצאים.
כל הנושא גרם לי לחשוב עד כמה אנחנו מודעים באמת לזמן בו אנחנו נמצאים בכל מיני סיטואציות. איך זה היה נראה אם היינו שואלים עצמנו בכל סיטואציה בה אנחנו מתוסכלים או לחוצים- באיזה זמן אני נמצא ?
דמיינו עצמכם כמה פעמים נכנסתם למצגת גורלית או ראיון עבודה והייתם לחוצים מהתוצאה הצפויה:
"נקבל, או לא נקבל את תקציב/תפקיד?", "יאהבו אותי או לא?", "נצליח לעבור שלב?"
במשך כל הפגישה, המשפט הזה ניהל אתכם- באיזה זמן באמת הייתם?
במקום לבחור להיות ב- 100% עוצמה בפגישה שמתנהלת כאן ועכשיו, במקום היחיד שיש בידי להשפיע בו, אני נמצא בתוצאות האפשריות. כאילו אין לי אפשרות להשפיע עליהן ואז אני למעשה לא באמת נמצא בפגישה שמתנהלת עכשיו!!!
דמיינו לעצמכם כמה פעמים הכנתם תוכנית פעולה ועמדתם לצאת לדרך ואז החלו לעלות חששות :
"יילך, לא יילך?", "אם לא נצליח לרתום אנשים לדרך החדשה?" אם לא נגיע לאן שכיוונו?"
ואתם לא יוצאים לדרך. באיזה זמן באמת אתם?
האם אתם בהווה בו ניתן להשפיע וליצור את העתיד? או שאתם כבר מנותקים בעתיד?
גם בענייני מחלות, משפחה וכד' כמה אנו מוצאים עצמנו חוששים:
"מה יקרה, ואיך נסתדר, ולאן הדברים יכולים להתפתח"
זו בחירה שלנו האם "לסבול" פעם אחת או פעמיים. גם בדרך וגם בתוצאה האפשרית.
ככל שנציב לעצמנו יעדים מאתגרים כך מנגנון ההישרדות שלנו, שמטרתו לשמור עלינו, ינסה למנוע מאיתנו להסתכן ולחצות את הגבול לאזור בו יש לעיתים אי וודאות.
מזמינה אתכם לתרגל כמה כלים לסנכרון:
בכל פעם שאתם מרגישים לחץ או תסכול. מתח או אי שקט שאלו עצמכם:
- באיזה זמן אני עכשיו?
- האם כל מה שאני חושב עליו קורה עכשיו?
- מה כרגע הפעולה הנכונה עבורי בו אהיה הכי נאמן לעצמי ?
שימו לב כמו שקט נוצר כשאנחנו "מגיעים" ונוכחים בהווה. נמצאים ברגע הזה ולא בשום מקום אחר.
מזמינה אתכם לפעול מה-כאן ועכשיו ולא להיות מנוהלים מ "האולי והאח"כ"
לקחת אחריות, להסתנכרן ולייצר ודאות במקום היחיד שאנחנו יכולים לפעול ולהשפיע בו- עכשיו!!!
ולהעלות את האפקטיביות להשגת התוצאות הרצויות.
אז באיזה זמן אתם עכשיו?
בוגרת חוג לתקשורת וניהול תואר ראשון ומנהל עסקים תואר שני. בוגרת מסלול ב- coaching academy וקורס אימון מתקדם של CTI. לימודי התקשורת מלווים אותי לכל מקום לאורך דרכי. אם זה בפרסום, בשיווק ובייחוד באימון. הרי כל החיים זה שיווק (זה כבר די ברור) ויותר מזה החיים הם תקשורת. אני מאמינה כי הכול מתחיל בתקשורת שלנו עם עצמנו אחרי 12 שנה בסביבת עסקית יוצרת, התפתחתי לתחום האימון והוספתי אותו לארגז הכלים שלי. כל חיי עסקתי בהפיכת רעיון (חלום) למשהו מציאותי. בתור מי שבאה מהתחום העסקי אני מאמינה באימון בתור כלי מעשי בעל עוצמה שמביא לפיתוח ומצוינות אישית ובעיקר מביא תוצאות בשטח. כל מה שיש לנו זה הרגע הזה .
